אנדרו גאון חי חיים בארון,
כדי לא להכעיס את השכנים.
מחור המנעול, הוא מציץ גם נושם,
בשקט כשהם ישנים.
אנדרו גאון פרק את כתפו,
הוא ניסה כך לחסוך במקום.
הכאב, שקורע את לב נשמתו,
לא הותיר לו מקום לנשום.
אנדרו גאון, כמו ירח אדום,
מכוסה בשכבת עננים.
אם תרימו עיניים בלילה אפל,
לא תדעו עד כמה הוא מדהים.
אנדרו רוצה לבוא במגע,
אך נפסל בסדרת הייצור.
הושלך בשולי מסלול החיים,
מכוסה בוץ, ממתין לברור.
פזמון:
ואם רק תסכימו,
ירכין את ראשו לליטוף.
הוא חי לו בסתר,
כמו רוח נרדפת בלי גוף.
אל מול המראה,
מנסה להבין, מה קרה.
ואתם תשאלו כאן,
היה, או לא היה. |