בליינד למון / מכמונת |
והרגע אובד,
אדם גז כאד;
ובליל הטבת,
לא כוכב ולא דרך,
חצובה מזדקרת
משוליו של הכביש.
הברושים דורגלים
ליריעת השמים,
הנפרשת שחורה,
ממתינה לו לאיש.
כמו שנים שם חיכתה
עינצח בולשת
להבזק של ברק,
שיורה באה עת.
הדוושה כבר סחוטה
ורגלו לא מספקת
חייו זים ברשת,
כמו נלכד ואין עד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|