לבי לחש כי ספרו לך הכל, כי צמח האילן ונתן את פריו
העדר שב מהמרעה הירוק וצלצול פעמוניו נשמע,
כי שקעה השמש וכוכבים נוצצים ובוהקים בשמים
ניצבים הם דום לדמותך וממאנים לדעוך.

ידעתי ששרים לך ולשיער הזהוב הגולש מראשך
לצחוקך הרם הפורץ ומתגלגל כבמדרון ההר
לעינייך השורפות כל יצור השולח מבטו בלחייך הסמוקות,
ידעתי זאת בתוך תוכי, אך באתי אלייך ואני מתייסר.

באתי אל חלונך כי האור בו דולק, ודמותך מביטה אל הים
מביטה בשחפים הדואים ובספינה השטה לה בלב לבו הרטוב,
לבך שוכן על סיפון הספינה ורק דמותך ניצבת בחלון.
באתי אל אדן חלונך לראות דמותך, ולבך לא בקרבה
הוא נמצא בלב ים בספינה השטה למרחק.

באתי להיפרד מדמותך שאין לב השוכן בקרבה
להיפרד מעינייך הדומעות, הצופות אל הים ולא אל הרחוב
באתי לומר לך כי לבי כהה ואין בנפשי טינה ולא אכזבה
אשוב לדרכי ובידי זר פרחים שהבאתי  
הניחו בידי נערה שבדרכי אמצא.

©