ניתן לחשוב שעברה שנה אך
איננו מכירים זמן רב.
בכל זאת, הספקתי להתאהב.

אינני יכולה
לשאת את סערותיך עוד.
על אף אהבתי הגדולה.

אהובי
לא נשאר לי
במה להאחז.
רק גלי אהבה,
שבאים והולכים,
כמו בים.
לא ניחנתי ביכולת לצפות מראש
רגע שבו תאהבני.
נגמר כוחי לחכות.

אביבי היום.
אפילו שאינך עימי.
הרוחות נושבות מהר
ושקיות מתגלגלות בחוף,
מחפשות קרן שמש להתחמם כנגדה.
גם הן מרגישות לבד.

ביום בהיר לפני שלושה חודשים,
היו ארבע כפות רגליים, שלך ושלי.
הן נגעו במים המלוחים ולא שמתי לב,
דרכתי על אבן חדה.
אתה טיפלת בי.

אתמול זכוכית שבורה פצעה בי,
הפעם לא היה מי שיניח את שפתותיו הרכות.

איך אני חבולה כך? מיום ליום צלקת ליבי מעמיקה.
הגיעו מים עד נפש.
פניי חיוורות עד מאד.
רגליי חלשות.

בלב הפועם מהר מידי,
ובגופי  הרועד
אומר לך שלום, אהבת חיי.