ג'ניה צימבלוק / צריבה |
בין דלתות פרוצות וקרעי גאווה:
שכחי נא אותי,
הניחי לי,
אקבור את נפשי בדממה.
צרבתם בי צלקות של נייר,
רעיל הדיו על בשרי החשוף.
רקמתי ופרמתי חצאי אמיתות,
להן יש הכוח לשוב ולעוף.
הלמות ליבי אינן אלא שעון,
מד לזמן הנותר בקרבי.
ברבורים עולים כל פעימה עגולה,
ושבים למצולות ליבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|