ליל קיץ אחד התארח בישוב יוחנן ילד שקט ונימוסי. היה זה לילה
זוהר, הירח האיר את הישוב ובני המקום יצאו אל הדשאים לשיחות
רעים. יוחנן התרשם עמוקות וגמר אומר להשתקע בו. ליבו פעם
בחוזקה. ידוע ידע שאין הדבר אפשרי, הוא זקוק לאישור הוריו והרי
לבדו איך יגור?
יוחנן ילד נבון ושקט שמר את הרהוריו בליבו אך לא ידע מנוח. חלם
בלילות על הישוב ובבוקר התגעגע.
עברו חודשים ואף שנים יוחנן נער בוגר. הזמן אשר עבר מאז ביקורו
בישוב לא היה ביכולתו להשכיח את התרשמותו העמוקה על הישוב. גמר
בליבו לקחת את גורלו בידו, מחשבותיו התרוצצו במוחו
באנדרלמוסיה, אמנם כבר נער בוגר הוא, אך הוא עדיין בחסות
הוריו, ומה יעשה אם הישוב לא יקבל אותו?
ככל שחשב כך הפתרון התרחק, אין בו הכוח להמשיך ולחשוב כאשר אין
בידו פיתרון.יוחנן נמצא בבעיה. כך נולדה בעיה ואחריה תבוא עוד
אחת. אין ספק שהבעיות בעתיד של יוחנן יטמנו בו רק מחוסר יוזמתו
לפתרם.