רק שזה לא יהיה סיפור אהבה, כי זה הכי בינוני שיכול להיות. גם
ככה כל הבעיות בנאליות, הדיכאונות משעממים וחוסר הביטחון הוא
סתם חלק מהמגיפה שכולם נגועים בה. רק שזה לא יהיה סיפור אהבה.
סוף טוב או רע זה גם לא טוב. אבל חשוב שיהיה סוף, זה בטוח.
רצוי גם להמציא אמצע והתחלה, כי 'מיוחד' מדי לוקח את הפוקוס
מהתוכן.

אז נשאר רק לשדרג את החיים שלי למשהו מפולפל אך מעורר הזדהות,
לתכנן טוב את השתלשלות האירועים ולצקת עוד תוכן עם ערך מוסף
שילווה את העלילה, כדי להציל אותה מדלילותה. רצוי גם לקחת
השראה מתכונות של אחרים, כדי ליצור דמות אותנטית - כזאת שהיא
לא מעל האנושות, אבל שבכל זאת יש בה משהו מאוד מיוחד. ומשתנה.
השינוי חשוב, בלעדיו אין סיפור.

אולי בכלל עדיף לחזור לקרוא ספר. ברגע זה. אם אין מספיק הומור
זה בכלל לא מספק, ואם זה לא מספיק אינטיליגנטי עדיף שלא לגשת
למקלדת מלכתחילה. בשביל מה אני צריכה את עגמת הנפש שכרוכה באי
מציאת סיפור טוב, אפיון דמויות ממוצעות ובניה לא נכונה של
עלילה? כי חשוב לכתוב, חשוב להוציא. נו, לא באמת חשוב אבל חשוב
לי. אז אף אחד לא יראה, גם טוב. אבל חשוב לכתוב, ורק שלא יהיה
סיפור אהבה.

לא להתעצבן, לא לנטוש את העמדה. זאת רק ההתחלה. גם דברים
רגילים יכולים לקבל נופך מעניין אם מנסחים אותם נכון. ואם יש
לי הרבה חברים, אז אולי גם יש לי משהו משעשע להגיד. זה גם לא
חייב להיות משעשע או מבדר, אסתפק בלהעביר את הזמן. רק שמישהו
יקרא מההתחלה ועד הסוף, ויקבל מזה משהו מעבר להרגשה של בזבוז
זמן. במקרה הטוב, גם יבין את הכוונות הנסתרות, ואת מה שהסיפור
מנסה להחביא בכוונה.