מדליקה את הבוילר למרות שהייתה היום שמש, סתם כך לייתר ביטחון.
רק שלא אכנס למקלחת ובאמצע, בעוד השמפו עדיין על שערי, פתאום
אקפא מהמים הקרים ואקלל בראשי את הרגע בו ויתרתי על הדלקתו של
הבוילר הארור. מקלחת קצרה וטובה, מים חמים עד רותחים בדיוק כמו
שאני אוהבת ביום קריר.

נכנסת לחדר, סוגרת את הדלת מוציאה את החולצה הארוכה והנעימה
שאני כל כך אוהבת והמכנס השחור הזה, שתמיד נראה כל כך טוב.
מדליקה את המערכת ושמה את הדיסק שלי, כך אני נהנית להתארגן עם
הצלילים המתנגנים להם ברחבי חדרי, ממלאים את החלל הקטן בשמחה
וכך גם אותי.
רגע לפני שאני מתחילה בתהליכי ההכנה שלי, חוזרת לאחור ובודקת
שהדלת נעולה, סתם כך לייתר ביטחון, לא הייתי רוצה שמישהו בטעות
יפתח ויקרה פה אסון.
כעבור עשרים דקות תמימות אני לבושה, מבושמת היטב ומוכנה
ליציאה. מעיפה מבט בוחן בראי, לוודא שהכל במקום ולא פספסתי שום
דבר רציני.

חוזרת הביתה בסופו של עוד יום, יוצאת מהאוטו, נועלת את הדלתות.
בחוץ הכל שקט וחרישי, אין כמו השעות האלה, רק להביט למעלה
בשמיים האין סופיים הללו. גוללת לעצמי בראש את מאורעות היום
שחלף וחיוך רחב נמתח לו על פני מאוזן לאוזן. שלווה. מתענגת על
הרגע הנפלא הזה.
מנערת עצמי כמו מקיצה מחלום, מטפסת לאטי במעלה המדרגות ורגע
לפני שפותחת את דלת ביתי רק לוחצת שוב על כפתור נעילת הרכב,
סתם כך, לייתר ביטחון, רק לוודא שהוא נעול היטב ואפשר לישון
בשקט.

נכנסת לביתי, זורקת את תיקי לאחת הפינות. פותחת את דלת המקרר
כמנהגי, אף על פי שאני יודעת בוודאות שדבר לא השתנה שם בשלושת
השעות האחרונות, סתם כך, לייתר ביטחון, ושוב סוגרת חזרה את
הדלת.
מוזגת לעצמי כוס מים קרים, תמיד נדמה לי שלמים יש טעם טוב יותר
כאשר הם קרים ובכל זאת, תחילה אני מוזגת לעצמי כוס מים חמים,
סתם כך ליתר ביטחון, אולי היום טעמם יהיה שונה, אך לא כך
הדבר.

פושטת את בגדי בזריזות ולובשת משהו קליל ונעים, ובדיוק אז,
נזכרתי! בצעדים גדולים ומהירים אני שבה למטבח. איך שכחתי
לבדוק? פותחת בחשדנות את דלת הפריזר, ושם היא מונחת!
הקופסה הזו, היא לא הייתה פה קודם! בין הירקות הקפואים
והלחמים, כל כך קטנה ומושלמת, מונחת לה שם, מחכה רק לי!
הסתערתי עליה בתאווה עזה, לקחתי אותה אלי בידיים רועדות, כלא
מאמינה. היא הדבר לו השתוקקתי יותר מכל דבר אחר בעולם כולו!
התבוננתי בה בהערצה, מוכנה לטעום מנפלאותיה, פותחת בזהירות את
המכסה, כמו מפחדת שיקרה לה דבר מה ופתאום תתפוגג ותעלם. המלאכה
הושלמה. היא פתוחה כעת. אך למרבה הפלא, נחלתי אכזבה!
במקום התכולה לה ייחלתי הופיעו להן שם חתיכות קטנות ויבשות! מה
זה צריך להיות?
מאוכזבת  מן המתרחש, דחפתי חזרה את הקופסא הארורה חזרה למקומה
בין המדפים.

חזרתי לחדרי בצעדים כבדים ובדרך סיננתי לעבר חדרם של הוריי
הישנים "למה לעזאזל אתם מכניסים את הקציצות התפלות שסבתא מביאה
בקופסאות של גלידה?"
מסתבר שדברים באמת לא משתנים, וכך גם אני, נופלת בפח שוב ושוב,
אבל תמיד בודקת, סתם כך, רק לייתר ביטחון :)

לכל הלא אשכנזים למיניהם ( כנ"ל לגבי אלה שפשוט לא נתקלו בשם
הפולני הזה לפני)... ורניקס זה כיסונים עם תפו"א, ידועים גם
כ'קרעפלאך' לאלה מכם שדוברים יידיש :)