כתבתי את השיר הזה אחרי שאמא של ידידה טובה שלי נפטרה מסרטן.
כשביקרתי אותה בשבעה היא היתה נורא מבולבלת וסיפרה לי שבלילה
שלפני היה לה חלום צלול (כאילו שהיא ערה לגמרי) שהיא היתה
מוקפת בערפל וקראה לאמא שלה ואז היא ענתה לה. היא נורא נבהלה
ולא רצתה לישון. השיר הוא פחות או יותר תיאור של השיחה שהיתה
לנו על זה.
אני מקווה שהשיחה שלנו והשיר יעזרו לך לעבור את הימים הקשים
האלה ולהמשיך...

איתך

מתעוררת בתוך ערפל מתקתק
הרגשה של מחנק את זועקת אליה
יושבת בחצר מביטה בקהל במבט מבולבל
בועטת במטבע

"על גבעה ירוקה בחלום שחלמתי
שכבת על שמיכה והצצת בשמיים
בעוד כמה ימים במדבר אעמוד אתחיל לי לצעוד
האם תביאי לי מים?"

פזמון:
איתך באשר תסתכלי
עם צורה או בלי מביטה בעינייך
זו צורה של שינוי אין שום קשר לסוף
גם את תגיעי לחוף אל מי שהיו לפניך


נרדמת לך שוב והפעם בלי פחד
יושבת ביחד עם אותו ערפל
תחייכי לך ילדה ותהיי מאושרת
תרגישי את המתוק תראי נעלם התפל