שטופת שמש, ניגרת באגלי זיעתה
מוריקה, מלבלבת סמוך לשקיעתה
מחוללת בתופי מלחמתה
משוסעת בחרון אפה.
זוהי ארצי

מאירה מחום אהבתם,
מפולגת מהוד קדושתם,
אסירת תודה מנדיבותם,
מתיה מתהפכים בקברם.
זוהי מולדתי

פנים רבות לך ארץ
ואני לא ידעתיך.
שנים קצובות לך
מושא אהבתי
תפילותיי הכנות בכפירה לוחשות
את שידעתי לא אספר, את שחלמתי
לא אתפאר.
רדופה משנים של קינאה, קוראת
בתחינה
לגאולתם השקרית, המשיחית,
של נביאי הבעל, כהני כל שעל, מפיצי הרעל.

בבמותיך אמות לך חלל,
על שערייך ניצב אומלל.
לא שועה לאזהרות, לא קשוב להפצרות
גופי נרמס להמון מבקשייך, לשכון במקלטייך,
אני היחיד שאוהבך, יודע רצונך
את דמעותיך אספוג
ובשקט אלחש
לך.