אצבעותיי עוקבות אחר
פירורי לחם שהאהבה שלנו
הותירה על הקלידים שלי,
ואני מנסה בזהירות לנגן לך מנגינה
שתרגש אותך מבלי שתרצי עוד
בינתיים.
כרגע אני עוד לא מאמין מספיק
בנגינה שלי כדי שאתן לעצמי להזמין
אותך לשבת לצדי ולנגן
ואת אדישה מכדי להתרגש ממנגינה
של עוד מעריץ.
אותך לא מעניינות סינקופות
מהעבר או אקורדים שאולי נדע
להרכיב.
את רק רוצה שאצבעותיי יפרטו בך
את שאף אדם אחר לא יכול
וכל השאר בעינייך הוא אפור.
את כמו יצירה שמתעקשת
להתנגן אך ורק בארבע ידיים
אבל אני גם רוצה שתתפעלי
מהצלילים שלך לבדם
ומשלי.
את לא מכירה אותי.
בעוד ובמקרה של התאהבות
אוהב אותך יותר מכל אדם,
היום לא תוכלי לגרום לי לזייף אפילו
קצת
כי את רק מאזינה
ואני עכשיו מנגן רק לעצמי.
את מסעי אסיים בהצטלבות
האהבה והעצמי.
אם במקרה ניפגש שם,
אני ואת נהיה אנו.
אם לא,
תהיי לעולם אהובתי
וכולי תקווה שלאדם נוסף
תהיי כזו. |
