ביער גאיה שמתפרס בין נהר הקאלה עד לפסגותיו המושלגים של רכס
הרי בלזיק, מתגוררת ארנבת. שמה הוא אמה והיא חייה את חייה
בדיוק כמו שאר הארנבים המתגוררים עימה באותו היער.
הפרט היחידה שמבדיל אותה מבין חבריה הארנבים הוא חוכמתה
האדירה. האינטליגנציה שלה הייתה שוות ערך, אם לא גבוהה מזו של
אלברט איינשטיין ומדענים בעלי שם אחרים.
למרות שקל לנו לטעות ולחשוב כי פרט כזה ישפר את איכות חייה של
אמה, זה לא היה המצב. בפועל, אמה סבלה לאורך כל שנותיה ממימדיו
הגדולים של מוחה. לאדם הפשוט, להיות בעליו של מוח כה
אינטליגנטי ומפעים יכול להראות כחוויה מרתקת. רק לחשוב על כל
הרעיונות שהוא מסוגל להגות, ההמצאות שיכול להמציא, ולאילו
מחלות ימצא תרופה.הרי  ספק מדובר במתת אלוהים אמיתי.
אמה לא חשבה כך. מאחר וכל עיסוקה היה לצאת ממחילתה הלחה בכל
בוקר, ולחפש עשבים שתוכל לאכול, ולעיתים גם לאסוף זרדים שיחממו
את ביתה הקט הנמצא עמוק בתוך בטן האדמה.
כך קרה שבמהלך כל אותם פעולות פשוטות, חוזרות ונושנות, היו
צצים לה לפתע רעיונות פורצי דרך שנגעו לבניית מאיצי חלקיקים
בין-כוכביים שניזונים מבננות ירוקות בלבד. בפעם אחרת מעד לראשה
רעיון לחיסון שירפא כליל את מחלת הסרטן ללא צורך בטיפולי
כימותרפיה. פעם אחת, היא אפילו הרהרה על פתרון לבעיית הרעבים
שבאפריקה, בזמן שהבריקה את פרוותה.
כל אלה לא עניינו את אמה. היא הייתה יותר מדי עסוקה בקישוש
הזרדים היומי שלה, ונישנוש עלים ירוקים שנחתו מצמרות העצים.
מחשבות מסוג זה רק הסיטו אותה מעבודתה, וגרמו לה להישאר שעות
ארוכות יותר בחוץ, כשהיא תרה חסרת הגנה אחר מזון וזרדים.
המצב הזה גרם לה לתסכול רב, ולא פעם מצאה את עצמה נכנסת
לדיכאון עמוק כתוצאה מכך. היא הייתה יוצאת ממנו מהר יותר, אלא
אם כן מוחה הגדול לא היה טורח להזכיר לה כי מצבה באמת היה בכי
רע, וכי מוטב לה להישאר במיטה. ומה אמה הייתה אמורה לעשות
בנידון? תתווכח עם המוח האינטליגנטי ביותר בכל הקיום?
לאחר מספר שנים, החליטה לעשות מעשה. לאחר שהגיעה אליה שמועה
מאחד מחבריה הארנבים (לא היו הרבה כאלה, מרבית הארנבים נרתעו
מחוכמתה וחשו מאוימים בסביבתה). השמועה אמרה כי עמוק בתוך היער
יושב רופא-מנתח בעל כישרון רב, ואם אמה תצליח להגיע אליו, יתכן
והוא יוכל לעזור לה להסיר חלק משמעותי מתוך האונה
הביו-אנאליטית שנמצאת בראשה, ניתוח אשר יסב לה את מידת
האינטליגנציה הנורמאלית בקרב ארנבים, אם יעבור בהצלחה.
למחרת היום, ארזה את חפציה ויצאה ממחילתה אל לתוך עומק היער.
צועדת בשבילים הירוקים, קופצת מעל פטריות חומות ועשבים
ירוקים.
באותו הבוקר, יצא מורט דוניהם, צייד במקצועו, מתוך ביתו שבעומק
היער. היה זה בוקר יום ראשון, ולאחר שחזר עם אשתו, מיירה,
מהכנסייה, החליטו השניים להכין תבשיל בשר שישביע את רעבונם.
ובכך, יצא מורט כשהוא אוחז ברובה הצייד המהודר שהועבר אליו
מאביו, שקיבל אותו מסבו של מורט. הוא פסע בשקט מעורר הערצה בין
הזרדים היבשים, כשהוא לא משמיע אף לא צליל ורחש. מסתיר את גופו
בין השיחים, ומתחבא מאחורי ענפי העצים. ממתין לטרפו.
לא עבר זמן רב עד שאמה נקלעה לאותו השביל בו המתין הצייד.
כשמורט שם לב לארנבת בעלת הפרווה הלבנה והפלומתית מזנקת מבין
הענפים וממהרת אל המשך השביל, נחפז במהרה  לעבר רובה הצייד,
וסחט את ההדק. ופספס. למרות זאת, לא איבד את עשתונותיו, מיקם
את הארנבת שוב בין כוונותיו, וירה שוב. כדור בודד טס במהירות
הבזק לעברה של הארנבת ופגע בה. אמה הושלכה בעוצמה על מרבד
הזרדים, ועצמה את עיניה. היא לא הרגישה דבר.
מורט לא באמת היה אדם רע, הוא רק עשה את מה שעליו היה לעשות.
ככה זה.
כשחזר הביתה, מיירה עזרה לו לפשוט את עורה של אמה, ורוקנו
יחדיו את בטנה מאיבריה הפנימיים. כשהתכוננו לפתוח את גולגולתה,
שמו לב לגודלה הגדול בצורה משמעותית של ראשה ביחס לשאר גופה
הקטן. הדבר עורר את חשדם של מורט ומיירה. הם שיערו שיתכן
ומדובר בגידול סרטני כלשהו שגדל על גבי מוחה של הארנבת
המסכנה.
בסופו של דבר, החליטו שלא לאכול את הארנבת, מאחר וחששו שמא
הארנבת נדבקה במחילה נדירה, ושמוטב שישמרו מרחק ממנה.
בסתר ליבו, שמח מורט שלפחות הצליח לגאול את הארנבת מן הייסורים
שוודאי הביאה עליה המחלה.

מבוסס על הסיפור הבדיוני "The Smart Bunny" מאת הסופר הבדיוני
קילגור טראוט, שמופיע בספרים פחות בדיוניים מאת קורט וונגוט.