בית א':
העמדתי פנים, לא אמרתי
כרתי ברית עם השתיקה
חייכתי ושיקרתי
על הדברים שבליבה

את הספק שלי ייפיתי
למען תשובה נכונה
ואת הרגש שוב החבאתי
כמו הייתי מכונה

פזמון:
ושוב לחצתי על כפתור הפעל
פילסתי את דרכי
אל המקום שבו אף פעם
לא אהיה אני
תוך מחשבה שפעם הבאה
זה יהיה שונה
תוך שקר לכולם ולעצמי
כה מדומה

בית ב':
וכך עבר לו יום ויום
בהתכהות חושים
הדרך השנייה כוסתה
בעפר עוברים ושבים
לעתים שמעתי סיפורים
על שביל הזהב
אך מעולם לא סטיתי
כי תמיד היה מאוחר

פזמון:
ושוב פגשתי באותם אנשים
כפויי הבעה
במחשבה האם זוהי דרכם
או פשרה
בשקר גס לעצמי
כי אני שונה
בעקרונות האבודים
בתוך שממת שגרה.