בסוף את תרימי ידיים. כל יום אני מסתכלת עלייך ורואה את העצב
ישר מהעיניים. זה ברור לכולנו שאת הולכת סחור סחור, דוחה את
הקץ כאילו לא יחזור.
גם אני חסידה של הזדמנויות נוספות אבל הגיע הזמן לחזור
למציאות. צר לי יקירה שעלייך לעשות זאת שוב, זה כאב ויכאב אבל
תראי שיהיה בסדר. כי מן המקום הנמוך ביותר אפשר רק לצמוח. זאת
מלחמת התשה שהמפסידים בה ידועים מראש, את דוחפת קירות ומסדירה
נשימה שלא תעזור לך לשנות כלום. את הפסדת. אבל אם תעצרי לרגע
ותסתכלי לו בעיניים, תראי שזה בחור שאותו את לא מכירה. הוא מלא
אדישות וקור ואיננו ראוי לשום טיפה מאהבתך. את תחיי גם בלעדיו,
וגם אם יהיה קשה בהתחלה את תמצאי את זה שראוי לך. אני יכולה
כמעט להבטיח. אני אוהבת אותך.
אולי הגיע הזמן להקשיב גם לעצות של עצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.