מיכל אבו / אוטופיה |
הכול אדיש
הכול שותק
המילים אוזלות לי.
ואתה
ששם
שלא כאן
ואני
ששוקעת בהזיות שווא
על עולם שכמעט התמלא לי
אך גם הוא
כמוני, כמוך
מרוקן מעצמו.
הכול תם
ברגע אחד מכריע
ואולי
לא ישוב לעולם.
הכול שואל
למה
אי אפשר
להיות סתם.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|