|
הכול אדיש
הכול שותק
המילים אוזלות לי.
ואתה
ששם
שלא כאן
ואני
ששוקעת בהזיות שווא
על עולם שכמעט התמלא לי
אך גם הוא
כמוני, כמוך
מרוקן מעצמו.
הכול תם
ברגע אחד מכריע
ואולי
לא ישוב לעולם.
הכול שואל
למה
אי אפשר
להיות סתם. |
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.