רציתי כבר מזמן.
לומר לך תודה.
על הכל. ועל שיהיה.
כי אתה אינך יודע, אבל עזרת לי המון.
בחיבוק ההוא, האגבי, כשהיה לי עצוב וכואב.
לא חשבתי שכל זה יתגלגל,
אני מודה, איני בטוחה.
יש לי ספקות, גם אם אני לא אומרת.
אני בוחנת את עצמי. ואותך.
ואתה מרגיש, אני יודעת.
יש בי פחד, תבין, והכל מוזר לי פתאום.
שכחתי איך ומה, איך מתחילים, מה אחרי זה...
אבל תודה.
אני אוהבת אותך.
לפעמים בא לי לומר.
אבל שותקת.
כי לא יודעת אם זו אהבה כזו, או אחרת.
ואתה שונה לי כל כך..
ואין לי כח, לנסות, לחשוב, לנתח, לנחש.
אני רוצה דברים מפורשים.
אז פשוט תאמר כבר.
אתה מסוגל להתמודד עם זה?
אין לי תשובה, אבל מקבלת את זה.
אז יקירי, תודה.