לחכות בחושך ולהציץ, זה הריגוש השלי.
לעמוד בשקט מאחורי עמוד ולהסתכל עמוק לתוך העיניים של כל מה
שמכאיב לי.
לעבור עם האוטו במהירות בתוך רחוב אסור ולהישרף בלהבות של
נוסטלגיה.

לחכות לך מתחת לבית, מחוץ לאוניברסיטה, להסתכל עלייך מהצד השני
של המסיבה.
לעקוב בדממה אחרי התנועות שלך, לנסות לקרוא את המחשבות שלך
מההבעות שאת עושה.
אני כמו הרוח. כמו סתם עוד צללית ברחוב חשוך. את לא יודעת שאני
כאן ואף פעם לא תדעי.
העבר שם את ידיו על צווארי. חונק אותי. משסף את גרוני. כל יום
מהבוקר ועד שהשמש שוקעת.
אבל אז מגיע תורי. לחמש דקות אני הופך לאוויר, נבלע בחשיכה,
ומסתכל עלייך. חי אותך מחדש.
זה הניצחון שלי, העבר הופך הווה והעתיד שוב נראה ורוד.
חמש דקות של אוויר לנשימה ביום, זה כל מה שאני צריך.