"את מאמינה ביישות עליונה?" שאלת אותי.
"אני מאמינה בבני האדם" עניתי...
שתקת, עצמת את עיניך לשניות מספר ולאחר מכן פקחת אותן.
"את מאמינה בבני האדם אף על פי מעשיהם הרעים?" שאלת בתמימות.
"אני מאמינה כי בכל אדם ישנו מן הטוב ומן הרע, וכל אדם מאמץ
לעצמו יותר מפה או משם, אני מאמינה בגדולת האדם לבחור את
הטוב".
עצמת את עינייך בשנית ונשכבת לאחור על הדשא.
התעמקתי בעפעפייך הרועדים קלות בניסיון להבין על מה את חושבת,
אך לשווא.
נשכבתי לידך ובחנתי את העננים המרחפים מעל.
אדם הבוחר בטוב גדול הוא.
אך מדוע אותו אדם בוחר בטוב? מתוך תחושת הסיפוק לאחר מתן עזרה
לזולת? מתוך רצון לעתיד ורוד יותר? מתוך ידיעה כי הציבור רואה
בעין יפה את בחירת הטוב?
מה מניע את אותו אדם לבחור בטוב? יד הגורל?
איני מאמינה בגורל אלא באדם לקבוע את גורלו שלו. אם כך, מה
מביא אדם לראות בטוב את הדרך הנאורה ולא ברע את התשובה?
קיוויתי כי אותה דמות טהורה ותמימה אשר ראשה מונח על כר הדשא
תדע לענות על השאלה אשר מעסיקה אותי זה זמן מה.
ומדוע זה בכלל קיים הרע? האם הצורך של האדם ללכת נגד הזרם
הובילה אותו לרע? או שמא מתוך הפחד להיטמע בהמון?
ומהו בכלל הרע? ומהו בכלל הטוב?
שאלה פילוסופית עתיקת יומין אשר תשובה לה עוד לא נמצאה, ואולי
כן, ולאנושות ניתנה הזדמנות נוספת למצוא את התשובה ולהפנימה?
תהא הסיבה אשר תהא, אני מאמינה כי לאדם הזכות והיכולת לבחור
נכון.