|
אני תמיד רוצה עוד. כל דבר. תמיד.
כשסבתא שלי מביאה שוקולדים לי ולאחים שלי אני אוכל את שלי ואז
את שלהם.
למה? כי אני רוצה עוד.
כשאמא שלי לוקחת אותי לגן משחקים ומאוחר יותר רוצה ללכת אני
אומר לה להשאר יותר זמן.
למה? כי אני רוצה עוד.
כשאבא שלי מביא לי מתנה אני לא אומר תודה אלא מבקש עוד אחת.
למה? כי אני רוצה עוד.
יום אחד בגן שתיתי מהברזיה. הילד שאחריי ביקש ממני שאזדרז.
אמרתי לו שלא סיימתי, הרי אני רוצה עוד. הוא אמר לי לזוז
והמשכתי. ההפסקה כבר נגמרה.
הוא דחף אותי ונתן לי אגרוף. "רוצה עוד?" הוא שאל. "לא תודה",
עניתי, "מספיק לי". |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.