היא לא רק קרקע ארץ קטנה.
בכל מסעותיי היא נישאת אתי מרוקמת ומתרקמת בהם

מולדתי היא ילדות של ירדן וכינרת
נואיבה עם ילדיי מתערבלים בכחול מכחול
ומחזורי תלמידיי ב-י"ב במרומי סיניי על בוסתניו

ערגת יעלים מולדתי על נחלי עין גדי
עם געגועי גולים על נהרות בבל במחנה עין חילווה ובעזה
היא הכאב, היא ההרס - היא ערש האפשרות והתקווה
רוח המתגלגלת בחומר ושבה
וחוזרת ב"דעלך סני לחברך לא תעביד"

שמץ של קדושה אין בה במולדתי
שרחבה לאין שיעור היא כרוחב נפשו של אדם

מולדתי היא ששת ימי הבריאה בין ט' באב ל-ט"ו בו

שורה רביעית מהסוף:
"דעלך סני לחברך לא תעביד" (הילל הזקן):
מה שעליך שנוא - לזולתך אל תעשה.

שיר קודם בשם "מולדת" עלה ב"במה חדשה" ב-2002. התחושות אמנם
נשארו דומות, התוצר - שונה. כדאי להשוות:
http://stage.co.il.Stories/103035