כל מי שחי נוסע להודו.
או תאילנד או יפן,
כל חייל משוחרר חייב מסע לפרו
או לפחות יוון.
כולם רוצים קצת חופש, להשתחרר
לרחובות של אמסטרדם כדאי להתחבר.
אני - את עצמי מצאתי - בערבות סיביר?!
את העבר שלי נסעתי להסביר.
מסע של יזע, דם, וגם דמעות
בין יערות של מוות לערבות קפואות.
כי כבר עשרים שנה, אני נגרר במלחמות
בין נפשי שלי לארץ הזיות.
עברתי מערבולת, נעצרתי על התל
מול פניי נגלו בהוד - הרי הערפל.
הרים בהם גדלתי
הם עכשיו ביתי,
זוכר אותם כמו פעם,
כשאמא לצידי.
הנחתי רגל בעיר נעוריי
הבטתי קדימה. הוא עמד לפניי
פניו מקומטות, מקושי הימים
עיניים דומעות, מזיכרונות עמומים
הוא מביט בי במבט ריקני,
וללא אזהרה - הושיט את ידו לעברי.
ומה אני אגיד לו?
אין לנו דבר במשותף,
האם לצעוק או לרחם עליו?!
האיש הזר הזה,
היה לי פעם אב
אז אני עומד, כמו ילד, ומתייפח לפניו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.