הרוח לוקחת אותך אתה.
לוחשת לך עתידות,
ומנחיתה אותך במורדות.
עכשיו חורף.
סוער בחוץ.
גם במיטתך.
גם בלבך.

את נוסעת למקום חם בקצה העולם.
אולי שם תנוחי מלנשוב.
אולי שם הרוח תפסיק אותך לסחוב.

פתאום בדממה, תחת השמש וחומה,
תיצרבי, ולא מקרניים יוקדות.
תתבשלי
תתפכחי
תרגישי...

אני יודעת,
את תתגעגעי לקרירות.
אל הקיפאון.
הבהיר. הברור.

לא חיזיון שווא ממכת השמש הלוהטת.
מבלבל את עינייך -
מה רואות הן,
ההיה - לא היה?
או חלמתי חלום.

את תשובי
ממש כמו הרוח.

ובינתיים,

עלייך לנוח.