שירת העשבים העקורים משורש - את מטאטאה מתחת למרבד;
מטפטפת חסדים במנות קטנות על שיירי העלים המצהיבים
לך את חום האספלט.
רק שלא תימוגי בדריסת כפות רגליים
יחפות - צוחקות לך אור ילדות נשכחת.
-
שירת העשבים המתנודדים לא יעקרו;
ציירי לך יראת השם בשאריות האבק שהשרת מאחור, בל תקמלי
בינות הקפלים.

כי המנצח מזמור דוד להשם טרם נפל בך קרבן; את כפרי אדם שתול
על פלגי המים הרבים בך, נעקרת עבודה זרה - כעשבי הבר
העקודים.
-
והיה - והיית, בנדודייך - על שבילי מרציפן - נעלמת מקרח
שושנים, שנבלו
בשולי הדרך.

22.3.08