שוב במכונת הזמן
האם לחזור לאחור אני מוכן?
שוב אויר, שוב הזמן אותי מותיר
עם שאלות ללא מענה
עם רגשות מעורבים
הנה אני שוב מחכה,
מביט מבעד לחלון או צוהר קטן
הנה, מדבר לבן
הפעם המחוג הקטן
אינו מתקרב לגדול
נראה שהשעון נכנע
לכן אני מחשב בקול
את השעות שהפסדתי
את מיליוני האנשים
שמעל ראשם חלפתי
את אלו שאת חיי בידיהם הפקדתי...

במכונת הזמן
לעיתים נראה שחי אני בזמן שאול
בין כיסי אויר
לבין טלטול ועוד טלטול
מנסה להירדם
אך המוח מעדיף להילחם
שולח דרישה לפקוח עיניים
והביט סביב פעם פעמיים
לראות את האדם
שלמרות הכל נרדם
לשמוע אחרת ממלמלת
מילים בשפה לא מוסברת
להביט באדם בשחור
שאוחז בידו טלית
מתפלל תפילה חרישית
לשמוע תינוק שצורח ללב השמיים
אולי מאחר והתחיל הלחץ באוזניים
להביט בקו הרקיע
להקשיב לקול המודיע
או ספק מרגיע
ואני?
אני מנסה לדבר
יודע כיצד זה יגמר
מכבש מכונת הזמן, בירידה
אני אכוון את השעון
לנקודת התחלה...