עומדת בערפל,
שרה עוד שיר הלל לעצמך,
ומתעלמת מכל השדים שמחכים לך.

מחכים לקרוע את שפיותך לגזרים,
ולהשאיר את נשמתך בודדה במלחמה,
במלחמה עם אמונה קרה.

את עומדת במרכז הערפל,
מתענגת על הקור והכאב שבליבך,
לא מפסיקה לשיר שירי הלל לעצמך.

ראשך גבוה, גבך זקוף,
וגאווה בוערת בעינייך,
תמימות מעולם לא הייתה לך,
אך לא איבדת אותה.

צוחקת ומאושרת, השדים לא מבינים,
שאת השפיות מזמן איבדת,
מיתוך הקור והבדידות... צמחת מחדש.

14/2/08