קוראת שוב בשמי,
מנסה לגרש את האפילה.
מלאכים מתים לרגליה,
נוצותיהם בוערות בדממה,
אך האש לא מאירה את החשיכה.
היא יצרה כרכרה מהזהב על גופם,
כרכרה של מלכים,
אך אין סוסים שימשכו אותה דרך האימה.
צעקות קרבנותיה, כמוזיקה
צורמת לאוזניה,
קורעת את הדממה לרגע או שניים,
והיא מתענגת על כל שנייה.
היא תמיד שואלת, תמיד חוקרת,
אך המלאכים לעולם לא מגלים,
איך נמלטים מן האפילה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|