השמים בודדים הלילה,
והלבנה עומדת בודדה,
לבדה בשמלת מלמלה לבנה.

כואב הלב לראותה ככה.

השמים בודדים ביום,
אין מי שיארח חברה לחמה,
עומדת לבדה בשמלת משי אדומה כשני.

כואב הלב לראותה ככה.

עננים שוחים בשמי היום,
מרוחקים בין שמים לארץ,
מרוחקים מכולם.

כוכבים בשמי הליל,
רחוקים כל-כך מאיתנו,
עומדים בגאון, לבד במושבם, כל-כך הרחק מכאן.

ואנחנו כל-כך לבד.

לבנה מסכנה, בודדה בליל.
חמה מסכנה, כה עצובה ביומה.
בודדות הן לחוד.

כל-כך כואב,
עמוק בלב...
לראותן כך.