כי אומנם מילים אלו ייגמרו ב - "האבא הזה הוא אני",
אך עודני ילד.
כי שיערי כבר לבן
אך עיני תכלת
כבוקר מפציע -
עוד בולעות עולם
כחולם, כחתול מגשש
עודני בודק עודני ממשש
כי עם בטחוני העצום
עודני רעב, תמיד לומד
כי בזקני שיבה
אולם חיוכי עודנו שואל

כי ילדים אלו - שלי הם
לא עוד אני
כי אבי גיבורי איננו יותר פה איתי
ופתאום נראית כה מרוחקת ומטושטשת ילדותי שלי
אולם עודו בועט וצוחק הילד הזה בתוכי
סביבו, קליפות השנים
מוסתר ונכבה
נח לו שם - מחכה
עת מטעה הארשת
עת לפתע, כואב שם בגב
וללא הזכוכית לא ברור הכתב
חורץ הוא לשון
מצמצם את עיניו
צוחק - ההטעיתי אתכם?
הנפלתם בפח?
כי את המזרן הכפול לא המציאו בעמינח
כי עברי, הורי וזכרונותיי עודם פה אצלי
כי כאן היה קולנוע זמיר
ואני עוד טיילתי פה לפני שהיא עוד הייתה עיר
כי אבי כאן בנה,
ואבי כך חשב,
ואותו ילד שהוא גם אני
אך כבר לא חיצוני
עודנו חושק,
עוד בלהט מנשק
לא מחסיר פעימה
בכל - נוגע, בודק
כי אומנם במעלה ההר לרוץ כבר קשה
אך למעלה, לפסגה, את מבטיי עודני משליך
כי שם: לעולם- ימתין לי אבי
אך בשביל כל הילדודסים האלה סביבי
האבא הזה, הוא אני.

מזל טוב אבא'לה