|
18.05.06
זו אותה השקיעה באותה השעה
זה אותו היום אותו המקום.
שתיקה רועמת דממה יוקדת
לבד בקצה ההר.
בין פרחי החצב ועצי התפוח
מנצנץ כוכב קטן
חול הכורכר עף עם הרוח
כדי לא לשכוח שאנו כאן...
את יודעת את שומעת מרימה ידיים ונוגעת
בפירוריי הזמן
כמו פייה קטנה שעייפה במעופה
מניחה ראשך על כר ושוקעת בשינה טרופה
בין אם קשה או קל
זה תמיד אותו הכלל
למשוך למעלה ולנוע הלאה
לעולם לא להביט אחור
זה לא מכבר אותו היום
באותו מקום
זו לא מכבר אותה שקיעה
קטנה וידועה
עושה לי טוב עושה לי לאהוב. |
|
|
זהו סלוגן למי
שכתבה לי,
והעירה לה
בהודעה מתחצפת
למדי-
אבא שלי גחליל
ואמא שלי
שפירית, ואני מה
שיצא. מבינה? זה
למה קוראים לי
שפרירית (זה כמו
פרד לסוס
ואתון), ויש לי
אור בתחת עם
בעיות שכליות.
שפרירית,
שמתעקשת
שגחליליות סתם
מקנאות בה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.