5.6.1967

באותו זמן שבוריס קלרשטיין נמצא בכלא על עבירות משמעת בלבד,
התאהבה מלצ'ה שטיין בגוי גבה קומה ויפה תואר, קצין בצבא האדום.
מלצ'ה התפעלה, התפלאה, התרגשה, התרוממה ברוחה ברגעי התאהבותה
בקצין הרוסי. הוא היה אידאל היופי והאהבה שלה. הוא היה האידאל
האישי שלה. הוא שלח לה מכתבי אהבה ריחניים. הוא שלח לה פרחים
ומרציפנים, הוא חיזר אחריה כפי שאיש מעולם לא חיזר אחריה. היא
היתה יפה מלצ'ה, יותר יפה מיפה. למרות שהיתה קטנה. לא יותר
גבוהה מבן-גוריון... אך לא פחות ממנו...
הקצין הרוסי לא הירפה. מלצ'ה הזהירה אותו כמה וכמה פעמים אמרה
לו,
- "יש לי חבר הוא יושב בכלא כבר שנה, עוד מעט ישתחרר"...
אך הרוסי לא חש כל מעצור. זה לא הזיז לו. היה מוכן לצאת לקרב
שיכריע למי יוענק ליבה של מלצ'ה. מכתביו הריחניים מלאו תוכן רב
של שירה ופיוט וזימרת האהבה.
מלצ'ה לא עמדה בקסמיו. הוא מילא את נשמתה באנרגיות ובזרמים
חדשים. הוא ידע להפתיע את שומעיו, הוא ידע לעורר הערצה. וכך
היתה לה הזכות למלצ'ה וגם היא התאהבה...
אך יום בהיר אחד, מעונן גשום ומושלג, התקבלה הבשורה הרעה.
הקצין הרוסי נהרג בחזית, מות גיבורים כתבו העיתונאים. מלצ'ה לא
ישנה בלילות.
למרות שהיתה אחות בבית החולים המקומי, וענינים של מחלות ומוות
היו מנת חלקה היומית. היא לא הצליחה לעצום עין במשך לילות
וימים. אהבתה נלקחה ממנה.
תחשבו על זה. כמה כואב לה. היא הלכה וביקשה שייתנו לה את כל
הפרטים המדוייקים על מותו. ולאחר שכבר בוריס חזר מהכלא על
עבירות משמעת בלבד, כאמור, התקבל המכתב הרישמי. ובו נאמר
שהקצין הרוסי נהרג בשוגג על ידי אחד מפיקודיו...

2
הם נפגשו אי שם באירופה הרחוקה של קווקז. זוג שעתיד ככל הנראה
להתחתן. לא בטוח. לא הייתי סומך על שמועות שכאלה. הזמן, מלחמת
העולם השנייה. היא לא נפרדה מאחותה הגדולה ממנה בשנתיים בלבד,
אבל מחשיבה את עצמה מה זה מבוגרת וסנובית ממנה. שתיהן עבדו
באותם תפקידים.
אבל מלצ'ה מה זה העריצה את רוז'ה אחותה היפהפיה... יפהפיה ? לא
יותר ממלצ'ה, היפה ביותר שראיתי בחיי !
הן עבדו בסנטוריום. שתיהן גאות בעבודתן כאחיות של הצבא האדום.
כולם העריכו אותן ונתנו להן כבוד של נסיכות. מבית מכובד.
כאילו. בעלי מעמד, כאילו.
אביהן של מלצ'ה ורוז'ה נפטר בהיותן צעירות מאוד. וכל עול
המשפחה, הפרנסה הוטל על אימן היקרה.
הן היו מסורות לעבודתן יותר מאשר לאהבתן. כן, היו פעם כאלה.
אולי עוד יש באירופה? לא בטוח. לא הייתי סומך על שמועות.
בוריס בחור ממוצע, לא גבוה במיוחד אך לא נמוך. מטר שבעים הייתי
נותן לו. אולי יותר? בריא, חסון ויפה. בעל השכלה תיכונית וגם
למד בילדותו בחדר עם הרב, בלובלין.
בקוקז של המלחמה, הוא אחר פעם אחת לעבודה במכרה, ופעם אחת
התחצף לשומר. הוכנס לכלא לשנה תמימה. לא תאמינו.

3
כאשר בוריס שב מהכלא, היתה עדיין מלצ'ה נתונה לגמרי בהתאהבותה
בקצין הגוי הזה. אבל בוריס שלא היה מי יודע מה רומנטיקן, עורר
בה תחילה חשש, לא משום שהיה שמן או חולה או טרדן. להיפך. בוריס
לא היה מחזר אחריה כלל. בדיוק ההיפך מהקצין הקפדן.
בוריס הציע נישואין. בוריס לא הביא פרחים. בוריס פתח את ליבו
וסיפר על סבלו בבית כלאו. שנה שלמה של סגירות, קור, בלי
שמיכות, בלי אוכל נורמלי, גרמה לו למחלת הכליות שהרגה אותו
כעבור 20 שנים בערך. קצת יותר קצת פחות. ומה עם העבודה הפיזית
בקיבוץ? כשחלה באמת? ומה עם הנשים שרדפו אחריו לאן שלא ילך? זה
לא הורג?
מלצ'ה, לא ממש היתה לה ברירה, כי מישהו חשוב מאוד היה צריך
להיוולד מהאחדות הזו של בוריס ומלצ'ה. מיכאל הקטנטן. בלי מיכאל
לא הייתם יכולים לקרוא את הסיפור הזה. ולשם כתיבתו היה על
מלצ'ה להתאהב בבוריס ולעלות לארץ ישראל, ולהקים משפחה ולהוליד
את שלום הבכור. כמו בבראשית, א הוליד את ב ב הוליד את ג וג מלך
בארץ 40 שנה ללא מלחמות. כך שלום אחי הוא המלך של השלום.
ואחר כך הם הולידו את מיכאל המסכן החולני הזה, שקיבל לתוכו את
כל אותן מחלות מבוריס. שלא נדע חס ושלום. אבל מה אתם רוצים,
אוכל לא ממש היה להם בשפע שם, בזמן המלחמות. הגוף נהרס, זה לא
אומר שגם הגנים נפגעו. ומי שקבעו לו למעלה שהוא הולך להיות מה
זה חולה... אפשר בכלל למנוע את זה ?

4
אהבת בוריס את מלצ'ה זה סיפור רומנטי בפני עצמו. (בצרפתית
יגידו רומנטיקה פאר אקסלנס, זה אומר רומנטיקה ברוב הודה
ותפארתה)... לצערנו, לא נוכל להביא כאן את כל פרטי הרומנטיקה,
לצערנו.
אהבה ורומנטיקה ביערות קווקז הנהדרים, העשירים במים, בצמחייה.
אהבתם התרחשה בין ובתוך נחלי המים הזכים, באגמים המרהיבים
ובניגוני "התאהבהבים וידידותיים" שלא מן העולמים הידועים. אהבת
יער. אהבת יהודים.
ואכן במסיבת חתונה בהחלט לא מפוארת במיוחד, אבל מלאת שמחה
וחיים וריקוד ושתייה... כן, גם בוריס שתה, הוא לא היה צריך
לשתות כל כך הרבה כדי לא להרוס לעצמו את הכליות. אבל הוא לא
ידע שהוא הולך לחלות.
וכך הודות לחתונה צנועה, הגיעו בוריס ומלצ'ה לרגעים הנעלים
ביותר בחייהם המיניים. הם התעלסו. אל תסמיקו. הם התחבקו. הם
חדרו זה לתוך זו. הם התחברו.
ובתום המלחמה הם נוסעים לצרפת. אליהם הצטרפו גם רוז'ה ובחיר
ליבה יהודה.
יהודה ובוריס מחליטים לנסוע לקנדה. בניגוד להחלטת השכינה, זאת
אומרת מלצ'ה. היא היתה מחוברת לאמא שלה. ואמא שלה אמרה
-"רק פלשתינה". או במילים אחרות:
-"רק לציון הברוכה". ואי אפשר היה לשנות את דעתה. עקשנית
בעקרונותיה.
צרפת, נשיקות על לחי מכאן ומשם והמון יין שנשפך בהתחלה. אבל
אחר-כך תקפה את מלצ'ה מחלת הריאות הנוראה. והיה עליה להתאשפז
בעיר ליון תחילה, ואחר-כך במחנה הפליטים, לא הרחק מבנדול
שבדרומה של העיר מרסיי בעלת הנמל.
ואחרי נשיקות על לחי ויינות בשפע, הבינו שיש להם עסק עם חצי
מדינה בעד יהודים וחצי נגד. אז חייבים, ממש הכרחי לעלות לארץ
הקודש.

5
היה זה ליל ירח מקסים. הכוכבים הנדירים בצרפת ניצנצו מעל. רוח
לא פרצים ליטפה את פני האוהבים. מלצ'ה לקחה את בוריס אל שפת
הים. הם צחקו יחד, שיחקו בחול. זרקו אבנים אל תוך מי הים
התיכון. ושם בלי הרבה חוכמות הוא הכניס אותה להריון וכך נולד
שלום החמוד בתינוקות, הילד הזה היה מלא אור ואהבה לעולם ולאדם
עד היום הזה, אמן.