לפעמים אתה בא בלילות
מטפס על הקירות
מתקשר אליי ואומר את השם,
אני יודעת שאתה לא אשם
לפעמים אתה בא אליי בלילות
אני בקושי מצליחה לזהות
אוחזת בך שלא תברח שוב
אבל יודעת כבר שזה לא חשוב
לא יודעת האם פעם תסלח לי,
האם עשיתי משהו נורא כל כך.
אני קוראת לך - אבל יודעת
שתברח.
לפעמים אתה בא בלילות,
מסתתר מאחורי וילונות
פותח חריץ ומושיט לי את היד
הולך, ומשאיר אותי לבד.
אני כבר לא משלה את עצמי,
אבל לפעמים, אני חושבת,
אם עשיתי לך משהו, אם פגעתי מבלי שידעתי,
אם אתה מאוכזב? כועס? עצוב? לועג לי?
האם אתה בכלל יודע מה היית בשבילי?
ומה אני בשבילך - מלבד שנים וחודשים וימים ושעות -
אולי אני מישהי שאתה בא אליה
רק
בלילות.