אל מול עיניך
אני מתערפלת
כסות עננים
עוטה על ערייתי
מציצה בין הסדקים
ללכוד את מבטך
תוהה
האם  גם אתה מתבונן בי?

מכושפת, מתבוננת
נשמתך היא אש בוערת
המרצדת ומשחקת
רוחשת להבות של דם
נלכדתי.
מערבולת רגשות
אני נסערת
נסחפת אליך
גועשת,
משתוקקת.

תשוקה מחלחלת
לתוך נשמתי חודרת
את גופי מטלטלת
מערבולת.
הושטתי יד  לגעת
באש הלהבה
לא שעיתי לאורות האזהרה
שזעקו אליי:
סכנה!
כבר לא אכפת לי
שוב להיכוות
העיקר להשקיט את תאוותי המתפרצת
נמאס לי לחכות.

אך למגע האש שלך
הבנתי
נשמתך היא אש קרה
ונסוגתי בחזרה...