לזייף חיוך, לשחק אותה שמח
מחייך מבחוץ כשבפנים צורח
הכול מבוים, הכול ידוע
"מרגיש טוב", אבל בעצם גרוע
נמאס לי לראות את אותן השיניים
של אנשים שגורמים לי לחשוב פעמיים
על להיות כך או בעצם כזה
אלה לא חיים, זה פשוט מחזה
ה"אני" כבר מזמן איבד משמעות
ה"אני" זה "אתה" עם המון צביעות

עם העט ביד מנסה לחשוב
מנסה לפענח את העתיד הקרוב
מחשבה שמובילה אותי ללא מוצא
פתרון שאותו לעולם לא אמצא
מה יצא ממני? ממש לא ברור
מפחדת מדי, זה גרעין הסיפור
מפחדת מהם, מפחדת ממנו
רוצה לעמוד אבל הכוח - איננו
"כעס?" לא "פחד" זו המילה
לתאר את הרגשה כל כל מגעילה
הרגשה שבי מזמן טבועה
בין אם צודקת, ובמיוחד כשאני טועה
מפחיד לחיות בלא נודע
מפחיד לחיות נ-ק-ו-ד-ה