קרין כרנין / רוז |
עד כמה אפשר להמשיך לחכות
מתי שיבוא הוא, עם קצת נחמה
אש ניצתת עם רדת חמה.
רוז בוכה, עד כמה אפשר להמשיך לשבור
והוא אפילו לא שומע, חולפת נשמתה עם הקור
האש נמוגה, החושך חזר
הרגש לא יעבור, הוא מעולם לא עבר.
ענני הגשם, עוד טיפה ועוד טיפה עוברת דרך פניה
עוד תקווה ועוד תקווה נקברת תחת רגליה
הוא לעולם לא יבוא, רוז לעצמה חשבה
צוללת בכבדות לתוך התהום העמוקה.
ורוז שותקת, חסינה ממגע וליבה לא פועם
האהבה נעלמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|