הדברים מעלים בי גיחוך,
של כמה רגעים..
צחוק לא מובן, מכאב שנסתר
מדברים שלא נגמרים
ידעתי שתלך,
אך לא ידעתי שזה יהיה כל כך מהר,
שתבחר לחמוק מזרועותיי
ולא נתת אפילו הסבר...
השנים שעברו השאירו חותם
צלקת שלא תעלם לעולם
וקור לא עוזר הצלקת נשארת,
אולי תרפא, בפעם אחרת
וכל ההבטחות שאמרת,
וכל הרגשות שהשארת
נזרקו לפח,
עם כל הדברים שמסביב
והראש מנסה להלחם במחשבות
שחושבות רק עליך,
עושה פעולה הפוכה ללב,
שרוצה רק אליך
והצחוק חוזר,
מין חיוך מגוחך,
פגיעה עמוקה,
בלב הנשמה...
וכל ההבטחות שאמרת
וכל הרגשות שהשארת
נזרקו לפח.
וכך גם אתה.. |
