חייך אלי בטירוף עיניך,
הרם אותי מעל לזוהמה,
וקח אותי לכפר האמנים שלנו.

נבשל כל יום ארוחת בוקר
מבלי לדבר,
ונאכל אותה בגינת הפרא,
ערומים.

נצייר זה את רגשותיו של זו,
נפסל את הכאב
ונאהב את אלוהים.

כל בוקר
נתפרק למליון חתיכות,
וכל ערב
נתאחד שוב
כל אחד עם עצמו
וזה עם זו.

נקרא המון:
שירה וספרות ועיון.
נרגיש כל מילה.

לא נשמע תיקתוקי שעונים.
נישן כמו תינוקות.
נחלום על צבעים ואור.
נלטף את השמש בחזרה.

רק אתה ואני,
ותייר בודד מדי פעם.

כל האנושות כולה,
ללא אנשים.