מסתכל דרך העננים,
על עולם חסר שלווה,
בוכה בתוך עצמי, מוחה את הדמעות
'גברים לעולם אינם בוכים', נכון?

קורא בשמך, קורא בין הצללים לעצמי,
לא יכול לשקר, כי אין לי למי,
לא יכול לשקר, כי אין אמת להסתיר,
למה אני לא יכול לעזוב?

שואג את שנאתי, שואג את אהבתי,
אך אין מי שישיב, כשאני יושב כאן לבדי,
יושב כאן לבדי ומקלל את עצמי.

חסר תועלת, כמו תמיד,
לא יכול להחליט,
חסר רצון משל עצמי, עד מתי...
עד מתי אשאר כך?


24/3/08