|
31.12.2002
יום ראשון עשרים ותשעה
אני רואה אותך
איך גילית את השעה
אני יוצאת מהמכונית
סיימתי שיעור נהיגה
אתה מהלך בלי מקל
אתה לבוש לבן
חולצה לבנה ומכנס כחול
אני מסתובבת לקראתך
מרחק שלום מרחק מילה
למה אתה לא קורא לי סיגל?
למה אתה לא מזמינני
לשבת איתך אל הספסל? |
|
|
זה היה נפלא
כשהכל התחיל,
הייתי מעריצת
פרנקי רגילה. אך
הכל נגמר כשהיתה
לו התכנית
להתחיל לעבוד על
איש שרירים.
עכשיו הדבר
היחיד שמביא לי
תקווה הוא אהבתי
לאידיוט
מסויים. וורוד
אצבע את עולמי
נותן לי מפלט
מהסבל והכאב
מתוך הופעת
הקרקע, תרגום
לסרט קאלט
פופולארי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.