אני אוהב לא לצפות. כשמצפים הכל ברור מראש וגם אם הציפייה
מוטעית, לאורך כל הזמן היית בטוח כי זה הדבר אשר יקרה. כלומר,
אם מישהו מבין שיהיה גשם ביום רביעי, כי כך אמרו בחדשות, לא
יחשוב שמשהו שונה יקרה. לבסוף, יום רביעי יגיע וזהו היום הכי
חם ומואר בחודש דצמבר. התוצאה שולית, הרי חייך לא ישתנו
בקיצוניות רק כי לא ירד גשם ואתה מבין כי זהו הטבע, הטבע של
החזאים לסבן אותנו. אך לאורך כל הדרך, את כל המסלול מיום שבת
ועד ליום רביעי, העברת בציפייה לגשם. תכננת פיקניק בחיק
המשפחה, מתחת לשולחן הגדול מעץ. תכננת להתכרבל עם אשתך ולדבר
על הפתרונות לבעיית האכילה של דל, הבת שלכם. השם המלא שלה הוא
דליה. כולם קוראים לה דל, כי כל דבר מאכל שנכנס לפיה מחויב
לעבור בדיקת קלוריות. תכננת להכין שוקו חם, לאשתך תה ולראות עם
המשפחה והפעם גם עם הסבים את שרק 2 בפעם העשירית. כשמגיע יום
רביעי אתה מאוכזב, לא כי לא ירד גשם. כי חשבת שירד גשם, כי
ציפית לו והוא מבחינתו העדיף לאגור כוחות ולהטיל מבול סוער
ביום חמישי. הוא והחזאי? אויבים. בחיי לא ראיתי שנאה שכזו.
בגלל הסיבות הנ"ל אני אוהב לא לצפות. כשלא מצפים, האכזבה לא
ממהרת לשקוע.
בעבודה תמיד אומרים לי שאני מגזים עם תיאוריות החיים שלי,
שכולנו בעצם ניסוי של אלוהים וברגעי השעמום שלו הוא אוהב לעשות
לעצמו קצת אקשן. כן, דבילים, הוא יושב שם, מאזין ואולי צופה
בכל מעללינו וצוחק עד כאב. נשמע לי בודד האלוהים הזה שהמצאתם
לעצמכם.
אני אוהב את העבודה שלי. היא עוסקת לאו דווקא בפשטות שבנו, אלא
ב..מעבר. ברומו של עולם. אתם בטח שואלים את עצמכם מה המקצוע
שלי. אני... עוזר לאנשים לעבור תהליכים. כלומר, אני הופך אותם
לקלים יותר. את התהליכים. תיקון טעות, זהו תהליך אחד. תהליך
אחד שיכול להמשך כמה דקות ולפעמים שנים.  
מלבד הגשם, יש עוד דבר לא צפוי ולא ניתן לשליטה. המוות.
החיים הם כמו מן כלא שכזה, בו אנחנו סגורים. החיים מצפים
מאתנו, דורשים וחוטפים כל כוח שיש בנו כדי לחשל אותנו. הם
מסגרת ששואבת אותנו לנורמה, שעמום ובדידות בעיקר. כולם רודפים
ורצים אחרי האושר, האהבה, הכל רק שלא להיות לבד. אדם לאדם זאב,
גם אני הייתי מוכן לדרוך על כמה אנשים כדי להגיע לאושר. אז
הגעתי. מה הלאה? אני יושב כאן, שותה שוקו עם משפחתי, בניתי
הכל, מיציתי כל טיפת חיים שהייתה בי. אין לי עוד מה לצפות, חוץ
ממוות. ובגלל זה אני אוהב אותו. אני לא יודע מה יהיה, יכול
להיות שעוד מסע מופלא כמו החיים שהיו לי. יכול להיות שעוד ריק,
לא נורא כבר התרגלתי.
הבעיה האמיתית היא, המפתח. בעל המפתח הוא אלוהים והוא לא משכפל
אותו ולא משאיל לאחרים. אני מתאר לעצמי שיש שער כזה, שכשמגיע
זמנו של אדם אלוהים פותח אותו בעזרת המפתח המדובר ומעביר את
האדם לשלב הבא, לשלב של אחרי החיים. "השלב של אחרי החיים" -
אפילו שם לא מצאו לדבר הכי לא צפוי בעולם, בחיים.
כנראה שהשגרה שלי תמשיך בינתיים, עד שהמפתח יחליט להגיע, אם
עוד לא חזרתי מהעבודה תגידו לו שיחכה לי, אתם לא יודעים איזה
קשה זה לכסות קבר בגשם.