יתומים מוכים סוף סוף חוזרים לבית ההרוס
לאחר מסע ארוך מתיש של נדודים, בונים יד ביד בית חדש.

שחקנים מצחיקים מגלמים מנהיגים,
כמו בהוליווד, תמורת מיליונים.
תוך כדי משחק החיים
חייל שח-מט בכיסם הימני,
"זה למזל..." כך הם אומרים.

דיאלוגים על מבצעים ומלחמות,
הפצצת מטרות מן השמיים
וקהל טיפש עיוור מוחה כפיים.

"כיצד היום נלכלך את המים?"
ו"כמה היום ניתן לעקרות הבית?"
"האם גם היום נכחיש את השואה?"
ו"לנשיא נוותר כי לו הכול מותר?"
"עד לאן אפשר להגביה החומה?"
ו"והאם אנו נדע כשאפשר להפילה?"

פוליטיקאים עורכים מסיבות מפוארות
וכמה שהבגדים מטונפים.
סתם עוד חתונה באולם יקר... האם יש בעיה?
תוך כדי ריקוד מושחת
שטר מחילה בכיסם הימני,
"זה למזל..." כך הם אומרים.

בטעות דורכים זה על זה
מפילים את ההוא עם הקביים
וקהל טיפש עיוור מוחה כפיים.

"כיצד היום נלכלך את המים?"
ו"כמה היום ניתן לעקרות הבית?"
"האם גם היום נכחיש את השואה?"
ו"לנשיא נוותר כי לו הכול מותר?"
"עד כמה אפשר להגביה החומה?"
ו"והאם נדע כשאפשר להפילה?"

אלפי דמויי משיח מנקים את הרחובות
וקהל טיפש עיוור מוחה כפיים.
מסתבר שאנחנו... בתוך סאונה מקולקלת!
אירוניה שלישית בפתח וכולנו... במתח!