בעדינות אני מסתובבת לי
בקרסולה שבקרקס
מסתכלת על העולם בסיבוב
מריצה נופים וילדים קטנים עם בלונים
מנגינה ישנה באקורדיון
סוסים מעץ שצבעם כבר מתקלף
סחרחרה שוב שוב

השיער מתבדר בעדינות ברוח
וקשה לי לתפוס נקודה
קשה לי לתפוס את הזמן
כולי בסיבוב שלא נגמר
וממשיך וממשיך...

הקצב הולך ועולה ורק מתגבר
עיניי נעצמות ומתמסרות לסיבוב
המנגינה משתנה
והנופים נראים מעט עצובים
הדשא קצת פחות ירוק
והעננים קצת פחות בהירים
הפרחים חיוורים
ותחושה אפרורית אוחזת בי

אני רוצה לקפוץ
לצאת מהסחרחרה הזאת
להפסיק את הסיבוב האינסופי
לפגוש את הליצן המנגן שעל הבמה, קרוב
לשמוע את המנגינה באמת מקרוב
לנגן לחן משלי
בלי לחשוב...