(במה חשוכה. עליה נמצאת רק מראה ענקית עשויה מעץ בפרופיל אל
הקהל, ומולה עומדת נערה. אור כחול מאיר את פניה והיא לבושה
בשמלה לבנה בלויה, רגליה יחפות, שיערה סתור ומבולגן ועיניה
נפוחות)

"אבל מה את רוצה? טיפשה! זה הרי הכל בגללך!
(מתחילה לבכות)
"את גרמת לזה, את! (מצביעה קדימה) מה חשבת לעצמך? שאת יכולה
פשוט להתנהג איך שבא לך? לדרוך על כולם? להתעלם? להכאיב? את בן
אדם רע את יודעת? איך עשית את כל זה בכלל? איך? אני לא מבינה,
תסתכלי, תסתכלי על עצמך, את לא חושבת שזה מגיע לך? את הבאת את
כל זה על עצמך! (פאוזה ארוכה)
אני שונאת אותך! (בוכה בעוצמה מתגברת) לקחת הכל כמובן
מאליו...למה?! (מסתכלת למעלה) למה לעזאזל? איך לא הערכת, איך
לא הבנת את זה קודם, חשבת שאת יודעת הכל...אבל בעצם לא ידעת
כלום... חשבת שהחיים ורודים... אבל עכשיו את יודעת שהם בדיוק
ההיפך... לא הכל מושלם כמו שחשבת, לא תמיד תקבלי את כל מה
שתרצי, לא תמיד יקשיבו למה שאת אומרת, ותביני כבר שיש עוד
אנשים בעולם חוץ ממך! (הבכי מתגבר), זה מה שאת בישלת לעצמך!
ואת בטח כבר יודעת שזה לא ממש טעים, אבל עכשיו את תדעי... כן,
פעם הבאה את תדעי טוב מאוד... איזה תבלין לשים, ואיזה תבלין לא
לשים... ואולי אז... אולי אז... (משפילה עיניה לרצפה) אולי יום
אחד הכל יהיה טוב יותר. לפחות טוב יותר מעכשיו."

(חושך)