אתם יושבים בחדר שלך, הדלת סגורה. את לא כ"כ בטוחה איך זה קרה,
ושניכם יושבים על המיטה... הוא שם את היד שלו סביבך וזה מפתיע
אותך להרגיש אותו קרוב ככה... הוא מחפש את מבטך ואת לא
נענית... בטח את עגבנייה מרוב הסמקות. לאט את מרגישה את היד
נודדת... את לא יודעת מה לעשות עם עצמך... מאז שהתבגרתם הייתה
מתיחות בינכם, כבר היה קשה לצחוק ולחבק וללכת מכות כמו פעם. לא
יכולתם לפלרטט אחד עם השני כמו עם אנשים אחרים. פתאום מה שהיה
באוויר, תקופות יותר ותקופות פחות, התממש...
שבוע אח"כ זה כבר היה היסטוריה. עכשיו הוא זה שנמנע ממפגש
מבטים. בורח, כמו שבטחת בו שלא יעשה. מאכזב אותך, מרוקן את הלב
שלך... מרגשות ששבעה ימים טובים מקודם לא היו קיימים. ואת מתה
לדעת מה עובר בראשו, מה עבר בראשו באותו יום שישי, ומה קרה
שככה הוא ברח עם הזנב בין הרגליים.
כמו שזה תמיד בינכם, אחרי שבע שנים טובות יש שבע שנים... פחות
טובות.
ופשוט בא לי כבר להסתכל אחורה על כל העניין.