אתה שוכב במיטה
מנסה בכוח להירדם
נאבק בבחילות, בכאבי הגוף והנפש
ואתה חושב - איזה מזל שאין לי בשביל מה לקום... אחרת הייתי
מתמוטט
ואז אתה מבין שככה זה אומר שאתה רחוק מלצאת מזה
בדיוק כששוב חשבת שאולי הגיע הזמן
אתה אומר - לעזאזל עם זה!
כאילו זה בחיים לא ייגמר
איך אנשים מצליחים לישון כשהם יודעים שלמחרת הם חייבים לקום
אנשים תלויים בהם
זה בלתי נתפס
זה מהול ברוע דק
קצוץ
ממולח
אך דלוח
ואתה בתוך כל האפלה הזאת
מת להקיא את הכול החוצה
את כל השומן
את כל הדם
את כל השרירים
את כל הידע
את כל הזיכרונות
את כל הצלקות
את כל הרעל הנורא הזה
את כל האנשים שהולכים בכיוון ההפוך
או שזה אני שאיבד את הדרך... אני כבר לא זוכר