שוטטתי כל הלילה
ברחובות, איפה שהילדים של היום
הבוסים של מחר, הולכים מכות
חיפשתי מחסה
לא ירד גשם
אבל לא יכולתי שלא לספוג
הבטתי סביב, איתך זה בטח היה
יפה יותר
בפאבים הקטנים, ישבו להם זוגות
לא חיפשתי אותך ביניהם
לא הייתה לי סיבה, למצוא את עצמי
הרגשתי כמו מי, שאיבד את הכיוון
ומפחד לשאול,
אולי בסוף אגיע במקרה, אל אותו מקום
ואם אנחנו חוזרים, תמיד אל אותה נקודה
זה אומר שטוב לנו, או שאין לנו מקום אחר ללכת אליו?
שוטטתי כל הלילה
לא חשבתי, על מה היה לנו
טוב או רע
הביוב זרם אל אותו מקום אליו הלכתי
על הקירות היו, ססמאות
שלא התנקו מאז הפעם האחרונה שהן נכתבו
איתך זה בטח היה, יפה יותר
ברחוב הקטן, שיוצא מהרחוב הזה
שכבו ההומלסים הצעירים
אלו שימיהם נכתבו, עוד בטרם
הספיקו לצעוד את הצעדים הראשונים
ואני משוטט כל הלילה
לומד מכל רגע, להתגונן
אחרת, מה יישאר לי?
הרגשתי כמו מי, שאיבד את הכיוון
ומפחד לשאול,
אולי בסוף אגיע במקרה, אל אותו מקום
אני יודע, שיש ללילה הזה צד טוב
אני מכיר את הרחובות, שיש להם סוף טוב
אבל הדרך לשם ארוכה, ולא כל אחד יכול להגיע
איתך זה בטח היה, יפה יותר
בחלונות הראווה, מוכרים את החיים
באריזות יפות, במוצרים של כלום
ואני לומד, לא לקחת שום דבר
משוטט כל הלילה
מחפש מחסה,
לא, לא יורד גשם
אבל יודע, שזה יבוא
ואז אצטרך לספוג הכל
בקצה הרחוב, יש מקום
אליו אנחנו מתנקזים בסוף
משילים את עצמנו, מנקים את הלכלוך
מתמוטטים וקמים מחדש
איתך, זה תמיד יפה יותר