כבישים ריקים, לילה חשוך
סביב, רק בתי חרושת
ומפעלים ישנים
ברדיו מנגנים שירים,
ארץ אחרת, תקופה שלא הכרתי
והנה היא חולפת
לוחץ על הגז, לא לאבד אף מטר
כל היום שהיה, עובר לי בראש
זה משאיר אותי עם מעט
זה לוקח מהלילה, את הכל
אורות גבוהים, ופנסי רחוב
הם היחידים, שעוזרים לי
לחצות את החלק הזה של העיר
עוצר בתחנת דלק
לא שייכת לנוף, והוא לא מבקש ממנה לזוז
כאן החיים, נעים בזמן משל עצמם
מחבר את המשאבה, מביט סביבי
מכונית חולפת במהירות
חבר'ה צעירים, שמבקשים לא לראות
אין להם כאן כלום
הבחור בתחנה, שואל אם הכל בסדר
וחוזר מיד לספה שלו, עם הבקבוק מול מסך הטלוויזיה
מכונית לבנה, עוצרת ממול
אני מביט בה, מסתקרן
יש דברים שגורמים לך לרצות ללכת
יש דברים, שבגללם אתה נשאר לראות את הסוף שלהם
מתוך הסמטה החשוכה, היא יוצאת פתאום
לבושה מעיל לבן דק, שמלה שחורה קצרה
אני מביט בה, כמו חלק מהנוף
נדמה שמעולם, היא לא הייתה לא שייכת לכאן
נשענת על המכונית, היא שואלת מה הוא רוצה
הוא שואל כמה זה עולה
היא מסבירה לו עם היד
הוא מחנה את הרכב, ויוצא
הולך אחריה, אל החשכה שבסמטה
אני מביט בהם, סקרן
איך היא מלטפת אותו, פותחת לו את המכנס
הוא מלטף ומנשק אותה בחזה
מרים לה את החצאית
נצמד אליה מאחור,
חמש דקות והוא הולך
חטאים בלי זיכרון
רגע בלי געגוע
היא סופרת את הכסף, מחביאה אותו
הוא נוסע במהירות,
ואני נשאר לראות, אם יש סיבוב שני
נכנס לרכב, לא זז
ברדיו שיר על משפחה אמריקאית
מפרבר לא מוכר
היא עומדת בסמטה החשוכה, מביטה ממנה אל הכביש
בתי החרושות עוד מעט יתחילו לעבוד
זוג צעיר, נוסע בשקט, כמעט לא נראה
אני מתניע את הרכב, ממשיך בדרכי
חטאים בלי זיכרון
רגע בלי געגוע, חמש דקות זה מספיק