רויטלה עשור / רק לשנייה הזו עכשיו |
כלאת אותי חזק בכלא הזוגיות שלך עם הדמויות אותן אני מתעבת, של
עצמי.
אני שואפת ויותר נושפת כי אני מאוסה על עצמי, הלהט נעלם ואני
חיה מיום ליום, נושפת אש על כולם וממלאה עצמי בטינה, איזה רגש
מכוער, עיניי הירקרקות בשאיפה עם הנקודות המעטרות כבות אט אט
ואני שוב חושבת על האחריות שנותרה בי.
בלעדיה לא הייתי דבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|