נשארתי לבד בברכת החיים,
כי כבר אין לי את המציל שלי שיבדוק אם אני טובעת.
היית המוזה שלי לכתיבה, לציורים,
עכשיו האמנות נראית עצובה ורק אני קובעת.
קובעת לקום אבל עוד קשה לי להתרומם,
קובעת לישון ולא מצליחה להירדם.
נשארתי לבד בבית שלנו, הוא כל כך נטוש עכשיו ורדוף בכאב
כל קיר, רצפה וגג עדים עכשיו לכל ההתאבלות שבלב.
נשארתי לבנה, הדם לא זורם לי חלק בוורידים,
כל כך הרבה אנשים ואף אחד לא מוסיף לי צבע לפנים,
צוללת לתוך עוד בקבוק ריק, מטביעה שם את השפיות
מחפשת כל דרך לברוח מעצמי, מהמציאות.
המציאות שאני יצרתי,
במו ידיי יצירת אמנות כיערתי.
הכלור בברכת החיים עושה לי עיניים אדומות,
האישונים גדלים, זו רק שריקת המציל שמסרבת להתגלות.