על התערוכה:
חלום, המתואר בדרך כלל כחוויה סובייקטיבית של מראות דימיוניים, מקביל כמעט
ליצירת עולמות וירטואליים דמיוניים, בחלל שבעצם אינו קיים ואינו מציאותי.
סגנון עבודתה של האמנית שוזר סיפורים וירטואלים בחוויה ויזואלית צבעונית
המקבילה לתפאורה בתאטרון או בסרט. בסיפור החלומות כל עבודה היא פרק
סוריאליסטי, פנטזיה בפני עצמה, כמו שחלומות נעים בדרך כלל בנושאיהם מהיומיומי
ועד הסוריאליסטי.

עצמים מתכתיים, חישוקי מגנזיום, פסלי מתכת עצומי מימדים ומכוניות הם חומרי
הגלם שמהם בנויות יצירותיה.
כל עבודה בתערוכה היא פרק, המייצג את רצון האמנית להעביר את החלום באמצעות
החוויה הויזואלית.
האמנית מנסה להעניק למתבונן אפשרות להישאב לרגע לעולם הוירטואלי שיצרה מעל צג
המחשב. להישאב פנימה לסיפור, אותו רצתה לספר ללא מילים.

תהליך היצירה היה מעין כניסה לסוג של טראנס לדבריה, משלב העברת הרעיונות לשלב
הביצוע, תוך יצירת פסלי ענק בטכניקות שונות של פיסול בחומרים שונים כגון חומר
אורגני (טכניקה המקבילה לפיסול בחומרים כמו חימר במרחב המציאותי). התחושה היתה
כאילו היא עצמה נמצאת במקום הפיזי של התהוות הפסלים, לעיתים בנוף קדומים תוך
יצירת גווני תאורה שונים. החוויה הזאת מתרחשת במדיה וירטואלית, ובכל זאת הפכה
להיות כמעט זהה לחויה תחושתית וריאלית עבורה.